איך החלטנו על רילוקיישן לצרפת?

מה גרם לנו להחליט על הרילוקיישן לצרפת?

מאז שהכרנו ובנינו את הזוגיות שלנו, אהבנו מאוד לטייל, בישראל ובעולם. בכל טיול שלנו היינו סקרנים להכיר את התרבות המקומית, איך אנשים חיים ביום יום, מה דומה ומה שונה מהחיים שלנו.

הרגשנו גם שקל לנו להשתלב ולהתרגל לחיים המקומיים, אולי בגלל שכבר עשינו את זה פעם, כשעלינו לישראל, והיינו צריכים ללמוד איך לחיות מחדש, תרבות ושפה חדשה.

ככל שמערכת היחסים שלנו הפכה לרצינית יותר ויותר, דיברנו על דברים שחשובים לנו, על איך אנחנו מדמיינים את החיים שלנו ביחד, איך נקים משפחה איפה נחיה, איך יראו חיי היום היום שלנו וכו'.

מה שתמיד היה שם זה אהבה לטיולים וסקרנות לגבי איך אנשים חיים בעולם. בנוסף נחשפנו לכל מיני סגנונות חיים של אנשים כמו נוודים דיגיטליים וכל מיני גישות לאיזון חיים ועבודה. 

הבנו שאנחנו רוצים לטייל כמה שיותר לא רק למטרות בילוי אלא ממש ללמידה והבנה של העולם שלנו, כשטום ואמה נולדו זה עוד יותר בער בנו לחשוף אותם וללמד אותם על העולם. 

העולם השתנה

ואז קצת אחרי שאמה נולדה, העולם השתנה בגלל וירוס הקורונה. השינוי הזה היה כל כך קיצוני ולא צפוי שהוא גרם לנו לחשוב שוב על החיים שלנו והמקום שלנו בעולם, כמה החיים לא צפויים והנה קרה משהו שאף אחד לא דמיין אותו ושינה את כל מה שהכרנו והתרגלנו אליו. אלה היו מחשבות מפחידות האמת. פחד מהלא צפוי זה פחד לא רציונלי ואין באמת מה לעשות איתו, חוץ מדבר אחד- להחליט לנצל כל יום למקסימום ולא לחכות להגשים את החלומות שלנו.

אז החלטנו שהחלום הגדול שלנו זה לטייל בעולם, ביאכטה, (כתבתי עליו בפוסט קודם) ובילינו הרבה זמן בסגרים מול ערוצים שונים ביוטיוב וראינו איך משפחות חיות בדיוק ככה. אבל עדיין היה מרחק גדול בין המקום שלנו היום לאפשרות לחיות על יאכטה. חוץ מרשיון של סקיפר שיש לדוד וכמה הפלגות שעשינו בארץ, היה עוד מרחק גדול לגשר עליו ולהבין איך משנים את החיים והופכים למטיילים במשרה מלאה.

אז החלטנו להתקדם בצעדים קטנים ולהתמודד לאט לאט עם הפחדים (בעיקר שלי). דוד החליט לחזור לדוקטורט ואנחנו החלטנו לנצל את ההזדמנות ולעשות רילוקיישן לצרפת.

למה צרפת?

כדי להסביר למה צרפת אני צריכה להסביר לכן על הדוקטורט של דוד, בואו נראה איך אני עושה את זה ככה שאתן תבינו והוא לא יהרוג אותי שאני כותבת שטויות כי אני לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף מה הוא עושה 🙂

אז קודם כל הדוקטורט הוא בפיזיקה, בזה אני בטוחה. 

בתוך עולם הפיזיקה יש כל מיני תחומים וכיווני מחקר והוא עוסק בתחום שנקרא חלקיקים, ובתחום הזה יש תיאורתיקנים שמפתחים תאוריות על החלקיקים ויש ניסיונאים שהם מבצעים ניסויים בחלקיקים ולומדים עליהם ומנסים להבין טוב יותר את היקום שבו אנחנו חיים. וזה התחום של דוד, בגדול.

 ואיפה נמצאת המעבדה הכי גדולה בעולם שבה מתבצעים ניסויים כאלה? 

בצרפת ובשוויץ, בדיוק בגבול ביניהן, ליד ג'נבה, נמצא מאיץ החלקיקים, ה-LHC, שזה אחד הדברים המטורפים שבני האדם יצרו, ומכון המחקר הכי גדול בעולם לפיזיקה. אני מתלהבת כל כך מהמקום הזה וכל כך שמחה להיות חלק ממנו, מבטיחה להרחיב עליו בפוסטים הבאים. בינתיים מצרפת פה קישור אם מעניין אתכן.

למזלינו (לפעמים יש לנו קצת מזל) לדוד יש מנחה מדהים שזרם עם השגעון שלנו והסכים שדוד יעשה חלק מהדוקטורט שלו בחו"ל.

בקיץ 2018, כשדוד רק התחיל את הדוקטורט (אחר כך הוא עשה הפסקה), היינו פה חודש וחצי, דוד השתתף בפרוייקט שדרוג של אחד הגלאים, למדנו קצת על האזור והחלטנו לחזור לפה.

בעצם יכלנו לבחור אם אנחנו רוצים לחיות בצרפת או בשוויץ, ובחרנו בצרפת בעיקר כי היא יותר זולה.

בפוסטים הבאים אכתוב על כל הבירוקרטיה שהיינו צריכים להתמודד איתה במעבר ומה אתן יכולות ללמוד ממנה אם אתן שוקלות רילוקיישן באופן כללי או לצרפת או שוויץ באופן ספציפי.

אז בעצם מה שאנחנו עושים עכשיו זה ניסוי (כן המשחק מילים בכוונה) עד שהדוקטורט של דוד יסתיים בספטמבר 2023. 

רצינו להבין איך זה יהיה להתרגל ולהשתלב במדינה זרה, בלי שפה, איך הילדים ישתלבו ויתמודדו עם המעבר, איך זה ישפיע על המשפחה שלנו, ואיך נתמודד עם האתגר הכי גדול והכי מפחיד מבחינתנו שזה להיות רחוקים מכל המשפחה והחברים, בלי רשת תמיכה ועזרה. 

אני יכולה להגיד היום שזה הרבה פחות מפחיד ממה שדמיינתי. 

הטכנולוגיה היום מאפשרת לנו להיות בקשר עם המשפחה והחברים בישראל, אנחנו מדברים כמעט כל יום בוידיאו.

אמא שלי הייתה אצלינו כבר פעמיים, כל פעם לתקופה ארוכה, גם אחי היה פה, עוד משפחה וחברים הגיעו לבקר, אחות של דוד גרה באיטליה, נסענו אליהם כבר 3 פעמים ונפגשנו גם עם ההורים שלהם, ככה שטום ואמה לא מנותקים מהמשפחה.

גם זכינו להכיר פה אנשים מדהימים שהפכו לחלק מהמשפחה שלנו ועזרו לנו בכל מה שהיינו צריכים פה. וגם על זה אני אספר בפוסטים הבאים.