למה לקחנו הפסקה מהבלוג ולמה חזרנו עכשיו?
מה קרה לפני הרילוקיישן לצרפת?
אני מרגישה שכדאי לנו להסביר קצת מה קרה כאן בשנתיים האחרונות ולמה לא שיתפנו אתכן ולא פרסמנו כמעט פוסטים על הרילוקיישן.
בקיצור: היה לנו קשה להתמודד עם כל האתגרים שהתמודדנו איתם ובנוסף גם למצוא את המילים לתאר את החוויה ואז למצוא את האנרגיות לערוך את המילים לפוסט בבלוג.
ההסבר הארוך:
תוכניות משתבשות
פתחנו את הבלוג קצת פחות משנה לפני שתכננו לעשות את הרילוקיישן לצרפת.
חשבנו שזה יהיה נחמד ומעניין לשתף פה בכל התהליך של ההתארגנות והכנה לרילוקיישן וכמובן שגם אחרי. אז חשבנו, לחיים היו תוכניות אחרות בשבילנו.
חשבנו שהאתגר הכי גדול שנתמודד איתו בשנה לפני הרילוקיישן הוא המעבר למדינה זרה, למידת השפה, הבנת הבירוקרטיה, ועוד הרבה דברים שצריך ללמוד ולהבין כשמחליטים להעביר את המשפחה למדינה אחרת.
זאת הייתה טעות.
מה שקרה במציאות זה שזמן קצת אחרי שפתחנו את הבלוג התבשרנו שאמא שלי, שתזכה לחיים ארוכים, שהייתה אמורה לטוס איתנו ולעזור לנו בתקופה הראשונה, במקום זה, צריכה את העזרה שלנו, כי היא צריכה לעבור ניתוח לב.
אמא'לה, גם היום, שנתיים אחרי, קשה לי לכתוב את המילים האלה.
אני לא אכנס כאן למצב הרפואי של אמא שלי אבל נראה לי שאתן מבינות שמדובר במשהו רציני, ניתוח לא פשוט, ודי דחוף.
אז במקום ללמוד צרפתית אני ביליתי בלימודי קרדיולוגיה בגדול. ניסיתי להבין מה האפשרויות הקיימות עבור אמא שלי, מה היתרונות וחסרונות של כל שיטה, מי המומחים בתחום, איך פוגשים אותם כמה שיותר מהר וכו'
למזלי, בזמנו, העסק שלי עוד היה סוג של פעיל, והיה לי לקוח שהיה חשוב עבורי ושיתפתי אותו במצב של אמא שלי, הוא הדריך אותי ואמר לי מה לעשות ועם מי לדבר ועשה את הכל ללא תמורה, מכל הלב 🙂
בזכותו (יחד עם המנתח שלה כמובן, שהיה תותח על לא פחות) אמא שלי קיבלה טיפול מעולה.
לא יודעת במה זכיתי שהוא היה חלק מחיי באותם הרגעים אבל אני מודה לו עד היום!
מקווה שאיכשהו הוא יקרא את הפוסט הזה וידע עד כמה!
אז אחרי הרבה מאוד פגישות עם רופאים ובדיקות, נקבע תאריך לניתוח, תחילת אוגוסט, כשאנחנו היינו אמורים לעבור באוקטובר. אז עוד היינו קצת אופטימיים כי המנתח אמר שאמא שלי אמורה להחלים מהר וחברות הביטוח אמורות לבטח אחרי 3 חודשים מהניתוח.
שוב טעינו.
הניתוח עבר בהצלחה (בסופו של דבר, גם שם היו הרבה הפתעות ועיכובים אבל בסוף הכל היה טוב) היא השתחררה די מהר הביתה וחשבנו שהחלק הקשה מאחורינו. אפשר לחזור להתכונן לרילוקיישן, ללמוד צרפתית ולחפש דירה בצרפת.
אבל לאאאאא
לא כל כך מהר
תוכניות משתבשות שוב
אחרי זמן קצר שאמא שלי הייתה בבית, היא התחילה להרגיש לא טוב, ומפה לשם אמא שלי מתאשפזת שוב, עם סיבוך אחרי הניתוח, שהפעם מכניס אותה לחודשיים של אשפוז בבית חולים.
שוב, אני לא אכנס לסיפור הרפואי, רק אציין שזאת הייתה תקופה מאוד קשה עבורינו, מלאה בסטרס ובחוסר וודאות ולדעתי עד היום אני מתמודדת עם כל מה שהיה שם.
בשלב הזה אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לתכנן שום דבר עד שאמא שלי לא משתחררת מבית החולים ואנחנו בטוחים שהיא מתייצבת ומתחילה תהליך החלמה.
הדבר היחיד שידענו הוא שאמא שלי לא תוכל לטוס איתנו ואנחנו נצטרך להסתדר לבד.
קצת על הלוגיסטיקה של המעבר שהתרחשה מאחורי הקלעים:
למזלינו התכנון היה לצאת מהדירה השכורה שלנו בסוף החוזה ולעבור לבית של ההורים שלי, ליחידה של חדר וחצי, מדירת 3 חדרים, מלאה בשיט שצברנו במשך שנים, בעיקר של הילדים. לא יאומן כמה שיט יש לילדים. אז תוך כדי שאמא שלי עוברת ניתוח, יוצאת ונכנסת מבתי חולים, והילדים מוזנחים איפשהו מול טלויזיה בדרך כלל, דוד היה עסוק בלארוז את הדירה ולהעביר אותה ליחידה של ההורים שלי, שזה כלל לשפץ את היחידה, לבד בגדול, או עם מעט "עזרה" מהילדים, לארוז ולהעביר פיזית את כל החפצים שלנו. תוך כדי הוא היה צריך גם להמשיך בעבודת הדוקטורט שלו ולהתמודד עם הבירוקטיה של המעבר לצרפת.
♥ הפסקת קיטש ודביקיות ♥
לא יודעת מה הייתי עושה בלי האיש הזה שמאז ומעולם היה העמוד היציב והתומך בחיי שתמיד השרה עלי רוגע בלתי מוסבר וגרם לי להאמין שהכל יהיה בסדר. רוצה להאמין שעשיתי משהו טוב בחיי שמגיע לי כל הטוב הזה, אין ספק שזכיתי ואני מודה עליו כל יום 🙂
נגמרה ההפסקה, הלאה לסיפור, איפה היינו?
אה בטיפת המזל שלנו, שעברנו להורים שלי ולפחות לא היה לנו לחץ מהכיוון הזה. גם היה לנו מספיק זמן להגיע לצרפת ולהתארגן שם בלי לחץ.
בפוסטים הבאים אספר מה הביא אותנו לעשות רילוקיישן לצרפת ולמה דווקא לכאן.
חזרה לאמא שלי, אחרי חודשיים בבית חולים, היא השתחררה הביתה והתחילה תהליך שיקום והחלמה.
אני מרגישה שוב שאני צריכה לציין שלאורך כל התהליך ליוו אותנו אנשי מקצוע שהיינו מרוצים מהם ועזרו לאמא שלי לעבור את אחד הדברים הקשים בחייה. הנה עוד טיפת מזל שהייתה לנו, תאכלס אולי הכי חשוב שיהיה מזל בנושאים של בריאות, היתר פחות קריטי.
אחרי שאמא שלי חזרה הביתה, וראינו שהיא מחלימה לאט לאט אזרנו את האומץ והזמנו כרטיס טיסה פחות מחודש לפני תאריך הטיסה. (גם פה הייתה תקלה ולא היה לנו מזל, וגם על אכתוב בפוסטים הבאים)
כמו שאתן ודאי מבינות, התקופה לפני הרילוקיישן לא הייתה קלה בלשון המעטה, ולצערינו הבלוג נדחק לתחתית הרשימה של מה שאנחנו צריכים ומסוגלים לעשות.
הסטרס והדאגות שהתחילו אז מלווים אותי עד היום, אבל אני חושבת שהיום כשנה אחרי שעברנו לפה אני סוף סוף מוכנה לשתף מה עבר עלינו ובתקווה לעזור לכל מי שחושבת לעשות רילוקיישן.
מה שכן אני יכולה להגיד, שכרגע, אנחנו מרוצים ולא מצטערים שעשינו את המעבר. כן זה היה קשה, זה עדיין קשה, אבל יש לזה את הקסם שלו, להתמודד עם פחדים, לצאת מאזור הנוחות. לחוות חוויות חדשות, לטייל, זה שווה את זה.
גם פה היו לנו לא מעט אתגרים והפתעות, מקווה שנמשיך להתמודד איתם בהצלחה 🙂
בפוסטים הבאים אספר גם עליהם,
מוזמנות לעקוב 🙂
עד הפעם הבאה,
Cheers
תגובה אחת